החוק במדינת ישראל קובע הסדרים כלליים לפיהם יפעלו רשויות המדינה- בתי המשפט, האפוטרופוס הכללי רשם הירושות וכד'- בכל מקרה בו לא הסכימו האינדיבידואלים על הדרך המתאימה להם. ואכן יש מקרים שקביעת החוק היא המתאימה ביותר. אבל יש מקרים רבים בהם דרך החוק יוצרת מחלוקות מאד קשות במשפחה ואינה מתאימה לחלוטין לרצון הפרטים במציאות חייהם.
לגבי הסכם ממון החוק קובע כיצד יחולק רכושם של בני זוג ברגע של פרידה. הוא קובע בגדול שהרכוש שנצבר בחיים המשותפים יתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים והוא קובע כי רכוש שנצבר לפני תחילת המערכת הזוגית וכספי מתנות וירושות יישארו בידי בעליהם. אלא שקיים סייג הקובע כי כוונת שיתוף בנכסים יכולה להוביל גם לחלוקת הנכסים הללו בחלקים שווים. כאן לבתי המשפט חלק מאד משמעותי בפרשנות החוק, שכן כל שופט מחליט בהתאם להתרשמותו מבני הזוג האם היתה כוונת שיתןף ואיך לחלק את הרכוש כולו.
על מנת להימנע מהליך שיפוטי ארוך ויקר, על מנת לא לאבד רכוש שמוענק למי מכם כחוק בשל טעויות בהתנהלות, ובמיוחד כשמדובר בזוגיות פרק ב', בו כבר יש למי מכם דירה ורכוש נוסף, וילדים מזוגיות קודמת שבכוונתכם להעניק להם את הדירה, מומלץ לערוך הסכם ממון מסודר ולקבל יעוץ משפטי באשר לניהול הנכסים.
הליך של פרידה מבן או בת זוג הוא תמיד הליך לא פשוט שכרוך המחלוקות. אם חתמתם מבעוד מועד על הסכם ממון כתוב, יהיה ברור מלכתחילה כיצד יחולק הרכוש היה ותיפרדו והליך הפרדה יתמצה בפרידה עצמה מבלי שתהיה מחלוקת לעניין חלוקת הרכוש.